על הגבעה במושב, בגיל 4, אני מזמזמת השיר הראשון שלי. תמיד חשבתי שכולם כמוני, רואים את העולם במילים וצלילים.
בהמשך, לא קיבלו אותי למקהלה בבית הספר, והפסקתי לגמרי לזמזם החוצה, המשכתי לכתוב ולהלחין למגירה, ולחלום שמישהו, אי פעם, ירצה לשיר את השירים שלי. כשאני כבר אם לשלוש בנות, העזתי להשמיע כמה שירים מתוך מאות שכתבתי והלחנתי לאורך השנים - רק אני והגיטרה, לקהל אוהד.
החיבוק הגדול והתגובות החמות הצטרפו לשיחה מעוררת השראה עם הבכורה שלי: "אימא, למה שלא תקליטי את השירים שלך?". "אני?!" עניתי, "אני בכלל לא יודעת לשיר, לא זכיתי לחינוך מוזיקלי ומעולם לא חלמתי להופיע על במות בעצמי. אני רק רוצה לכתוב... "
התשובה שהיא נתנה לי - "אמא, את יודעת, לפעמים, חלומות משתנים…" העירה אותי מתרדמת עמוקה, וכך - אחרי שנים בהם כתבתי לאחרים.ות, למדתי אצל טובי היוצרים.ות, פרסמתי ספר עם אחרים.ות ועמדתי מאחורי הקלעים כמפיקה ומנהלת תכנים של אירועי ענק, אני יוצאת מהמגירה- אל קדמת הבמה - עם חלומות - ושירים - חדשים - ישנים.