מעצבת גרפית במקצועה וזמרת יוצרת שיוצקת את תובנות חייה לתוך שיריה, עם גישה בועטת שתזכיר כי תפקיד המוסיקה הוא גם להאיר ולהכאיב לפעמים..
באמתחתה 5 אלבומים. שלושה, על גבי דיסק, שאף הושקו בהופעות בבית היוצר, ועוד שניים שיצרה בערוץ היוטיוב שלה. 85 שיריה מצויים ברשת. נורית אף עורכת ומגישה תכנית רדיו אינטרנטית שבועית, שמהותה לתת במה לאמנים ולמוסיקה על כל גווניה.

נורית מספרת מליבה:
"אתחיל ממקומה של המוסיקה בילדותי. היא הייתה מקום מיפלט עבורי, כילדה שמנמנה ולא מקובלת. שרתי בהרמוניות קוליות עם אבא שלי שהיה זמר טנור נפלא וחלמתי שאני עומדת על במות ומרגשת.. כדי להרגיש יותר בטוחה ונאהבת...הייתי בורחת אליה (המוסיקה) גם בחלומותיי. היא העניקה לי בטחון...
כשעזבתי את קריית גת, בה גדלתי, ועברתי לעיר הגדולה, תל אביב, הופעתי כחצי שנה עם להקת חתונות. קרה נס ונכנסתי להריון מבן זוגי ובחרתי להיות אמא. חלום המוסיקה נכנס למגירה. אז היכרתי את בעלי והקמנו משפחה. הוא עם בנו מפרק א' ואני עם בני מפרק א'. עם השנים התחתנו וילדנו עוד 2 בנים.

לקראת גיל 50, התחלתי לעצב לעצמי תכשיטי במה ענקיים, מדמיינת שיום אחד אופיע איתם על הבמה...וכשמלאו לי 50, דפקה זו בחוזקה על דלתי (המוסיקה), ונעמדה על רגליה האחוריות, תובעת את מקומה. הבנתי שאכן זה הזמן שלי. הגיע הרגע לחיות את החלום...למדתי כשנתיים פרפורמנס, כתיבה והלחנה והתחלתי ליצור.
ושוב, היא הגיעה אליי בדיוק בזמן הנכון כדי להעניק לי בטחון. היא הייתה לצידי כשהוריי נפטרו. זה תמיד כל כך עצוב כשאתה הופך יתום, לא חשוב באיזה גיל זה קורה. הכתיבה והוצאת השירים עזרו לי מאוד...
לסיכום, המוסיקה הפכה לחלק ממני. היא איתי בכל רגע משעות היום. ההשראה תמיד כאן וכל חודשיים יוצאים שירים חדשים. לא מתקבעת על סגנונות, כי מוסיקה זה חופש והיא לוקחת ומעיפה אותי כל הזמן למחוזות חדשים ושוני. ילדיי המוכשרים לוקחים כולם חלק פעיל במוסיקה שלי. בכתיבה, הלחנה, שירים והופעות. בעלי, "לייט בלומר" בעצמו, מעריץ מספר 1. אני כל הזמן אומרת שחיסרון הגיל הוא לגמריי יתרון. מהמקום בו אני נמצאת, אני יכולה לכתוב ולשיר כילדה קטנה שהייתי, כרעיה אוהבת ונאהבת עם תובנות חיים, כאמא אוהבת ומגוננת, וכבת להורים שעברו מהעולם..
אף פעם לא מאוחר לחיות את החלום ולא רק לחלום את החיים. ל"פריחה מאוחרת" יש גוונים חדשים..."