נעמה הכהן היא מהזמרות היוצרות המרתקות והמסקרנות שפועלות בסצינת האינדי בשנים האחרונות. שיריה נכתבים מתוך חוויה אישית של חזרה בשאלה, תהליך ארוך ומאתגר שכלל חיפוש מקום ובית בעולם חדש אותו גילתה. במקביל לתהליך זה, מתארת הכהן את יציאתה מהארון, ובכך חושפת את המורכבות בכינון מס' זהויות שונות במקביל.

הכהן שרה בקול נמוך ורך, המדהד יוצרות כטורי איימוס, מלכה שפיגל ו The Knife. שירתה לוחשת אל אוזני המאזין/ה, תופסת את תשומת הלב ודורשת הקשבה מודרכת.


הסינגל הראשון של הכהן, "קבלת שבת", סיפר על חווית הזרות בקהילה הדתית הסגורה ממנה הגיעה. הקליפ הדגיש את הקשיים שבחיים הכפולים ובהסתרה הכפויה של הזהות המינית בקהילה הדתית.
שירה "לזלמן שושי באהבה", שהוקדש לאייקון המקומי והחלוצי המפורסם, זכה לתשבוחות רבות מהעיתונות המקומית והישמעות רבות בתחנות הרדיו השונים. סינגל זה מצד אחד מספר את סיפורה האישי של הכהן מצד שני מספר את סיפור הקהילה הגאה ואומר שלמרות שכיום נראה שהקהילה נמצאת בתקופה טובה הם עדיין נחשבים כאזרחים סוג ב' , ללא זכויות.


מן העיתונות:


"את נעמה הכהן יצא לי להכיר בהופעה בירושלים, היא עלתה עם הרכב אקוסטית ולחשה לאוזניי את השקפת העולם שלה, לא יכולתי שלא להישאר מרותק. השילוב של המוזיקה והמילים כישפו אותי. ממולץ בחום." טיים אוט תל אביב

"עובדה שלא מספיק אנשים מתוודעים אל היצירה של נעמה הכהן היא: א. ביזיון, ב.עניין של זמן. הכהן, שפרצה בשנים האחרונות מסגרות אישיות בדמות חזרה בשאלה ויציאה מהארון, לא בורחת מהשפה העברית ולרגעים אפילו מזכירה את ענבל פרלמוטר בגוון הקול וההגשה. בשאר הזמן היא סופגת השפעות של The Knife, עוסקת לא מעט בשאלות של זהות ומגדר ואפילו מגדלת רעמת תלתלים לתפארת."
עמי פרידמן, ynet